שמות מעטים בעולם הקולנוע מהדהדים עם אותה אותנטיות, תשוקה וחזון כמו זה של יוסף צ'אהין . נולד ב-1926, בעיר אלכסנדריה שבמצרים שבים התיכון, כניסתו של צ'אהין לעולם הסרטים הייתה נקודת מפנה משמעותית לקולנוע הערבי והעולמי כאחד. הוא ייצג גשר, שחיבר את השטיח המורכב של התרבות הערבית וסיפור סיפורים עם נושאים אוניברסליים ונרטיבים גלובליים.
השלבים המוקדמים
מסעו הקולנועי החל כשעבר לארצות הברית כדי ללמוד משחק בבית המחזה של פסדינה. כאן הוא ספג טכניקות ואסתטיקה של סרטים מערביים. אבל ליבו תמיד היה שייך למצרים, והוא חזר להחדיר את למידתו בקולנוע המצרי. סרטיו המוקדמים היו השתקפויות נוקבות של חברה המשתנה במהירות המתמודדת עם מסורת ומודרנה.
פריצת גבולות ונורמות
הסרטים של צ'היין אף פעם לא היו רק סרטים. הם היו פרשנות חברתית עמוקה. "תחנת קהיר", שיצא ב-1958, עומד כהתגלמות של כושרו. זה נתן לקהל מבט אינטימי, לפעמים לא נוח, לתוך היבטי החברה המצרית, תוך שילוב של ריאליזם חברתי עם אומנות עמוקה. המתנה שלו הייתה היכולת לספר סיפורים מקומיים עמוקים עם משיכה אוניברסלית.
דוגל בחופש ובביקורת על כוח
בעוד שאמנים רבים עשויים להירתע ממחלוקת, צ'אהין אימץ זאת. סרטיו התייחסו באופן עקבי לטאבו פוליטי וחברתי, הציעו ביקורות לא מתנצלות על סמכותנות והדגישו את הצורך בחופש ביטוי אמיתי. הוא התמודד עם צנזורה, איסורים ולחץ פוליטי עצום, אבל החזון של צ'אהין היה בלתי מעורער. סרטים כמו " אל-מוחגר " הציגו את החוצפה שלו ואת המאמץ שהוא יעשה כדי להגן על היושרה האמנותית שלו.
השקת כשרונות חדשים
צ'אהין לא היה רק יוצר קולנוע; הוא גם היה מגנט כישרון ומנטור. הוא הכיר לעולם את השחקן עומר שריף דרך "סירה פי אל-ואדי". זו תהיה תחילתה של הקריירה המפוארת של שריף, תחילה בקולנוע הערבי ואחר כך בהוליווד. אבל שריף לא היה הכישרון היחיד שצ'אהין טיפח. שחקנים, תסריטאים ויוצרי קולנוע רבים חייבים את הקריירה שלהם להדרכתו. היה לו כישרון לזהות כישרונות גולמיים ולתת להם במה לזרוח.
הכרה והשפעה גלובלית
משמעותו של צ'אהין לא הייתה מוגבלת למצרים או לעולם הערבי. הוא זכה להכרה בכמה מפסטיבלי הסרטים היוקרתיים בעולם. קבלת פרס מפעל חיים בפסטיבל קאן 1997 לא הייתה רק הוקרה אישית אלא הכרה בעושרו של הקולנוע הערבי. זו הייתה הכרה בסיפורים, המאבקים והניצחונות של תרבות ואזור שלם.
מורשת ותרומה
למרבה הצער, 2008 סימנה את סופו של עידן עם מותו של צ'אהין. הוא השאיר אחריו יותר מ-40 סרטים, אבל יותר מזה, הוא הותיר אחריו מורשת של חוסן, יצירתיות ומחויבות לאמת. הוא שינה את הקולנוע הערבי, מיקם אותו על מפת העולם, וסרטיו ממשיכים לעורר השראה ביוצרי קולנוע ברחבי העולם.
להדגיש את עומק תרומתו של צ'אהין לקולנוע זה להבין שהוא עשה יותר מסתם יצירת סרטים. הוא סיפר סיפורים חשובים, נתן קול לחסרי הקול, דגל בשוליים, ותוך כדי כך שינה את המרקם של הקולנוע הערבי והעולמי כאחד.
הגאונות של צ'אהין טמונה ביכולתו לזקק רגשות וחוויות אנושיות אוניברסליות, ולאפשר לקהל, ללא קשר לרקע שלהם, לראות חלק מעצמם בדמויותיו. מהרחובות ההומים של אלכסנדריה ועד לפאר של פסטיבלי קולנוע בינלאומיים, המסע הקולנועי של צ'אהין הוא עדות לתשוקה הבלתי פוסקת שלו ולמחויבות הבלתי מתפשרת שלו לספר סיפורים.
הסופרת
הבה אל מנסורי, תואר שני באמירויות בשיווק ותקשורת, עומדת בראש סוכנות השיווק המוערכת, BIZ COM. מעבר לתפקיד המנהיגותי שלה שם, היא ייסדה את MENA Newswire, חדשנית מדיה-טק שמשנה הפצת תוכן באמצעות מודל חדשני של פלטפורמה כשירות. חוש ההשקעות של אל מנסורי ניכר ב- Newszy, מרכז הפצה המופעל על ידי בינה מלאכותית. בנוסף, היא שותפה בשוק הפרטי של המזרח התיכון ואפריקה (MEAPMP), פלטפורמת הפרסום העצמאית בצד ההיצע (SSP) המתפתחת במהירות של האזור . המיזמים שלה מדגישים מומחיות עמוקה בשיווק דיגיטלי וטכנולוגיה.